אני מאוד אוהבת תכשיטים מעוצבים
אבל את השרשרת הזאת עשיתי בעצמי מחומרים הכי פשוטים:
חוט שעווה ושרשרת של דיסקית.
עלה לי כמובן המון – כי אי אפשר לקנות רק מה שצריך לצמיד אחד
אבל מאז הצמיד לא יורד לי מהיד, למרות שיש לי לא מעט בקופסת התכשיטים
פשוט אוהבת!

אז ככה, זה סיפור על תליון קטן שהוא הרבה יותר מסתם תכשיט. לפני שסיימנו תיכון, אני וחמש החברות הכי טובות שלי טיילנו בקניון.
בדוחן התכשיטים ראינו תליון שכולנו התלהבנו ממנו
והחלטנו שכולנו נקנה את אותו התליון שיהיה לנו לתזכורת של התיכון כשנתגייס לצבא

מאז התליון עלי, אני הולכת איתו לכל מקום ואוהבת אותו. אני מקווה שגם החברות שלי עדיין נהנות ממנו כמו שאני אוהבת אותו
לפעמים אני מורידה אותו, אבל תמיד חוזרת אליו בחזרה בפעם הבא

כשהייתי צעירה היה נהוג שאמא מעבירה לבנות שלה את התכשיטים שלה.
אני זכיתי בטבעת עם אבן רובי מכוערת מאוד לטעמי 🙂 כמובן שלא אמרתי את זה לאמא שלי. היא נראתה לי יותר מדי מסורבלת ומיושנת, לא משהו שהייתי בוחרת לעצמי. הטבעת נשארה בתוך קופסת התכשיטים שלי במשך שנים, נשכחת ללא שימוש

כשהגעתי לגיל 50, התחלתי להיות יותר נוסטלגית והדברים הישנים התחילו לקבל משמעות נוספת.
חשבתי למסור את הטבעת לצורף ולשנות את המסגרת של אבן הרובין המרשימה
אבל לא הצלחתי להחליט מה בדיוק אני רוצה לעשות 🙂
אני עדיין מתלבטת. אבל התחלתי לענוד את הטבעת ונראה לי שאשאיר אותה כמו שהיא
פתאום היא יפה לי, היא מיוחדת, לא מודרנית בשום צורה
אבל אני אוהבת אותה ככה – טבעת של אמא שלי עם כל מה שהיא מסמלת